<h1>ראבי"ה שו"ת סימן קס"ד</h1>
<h2>דף כז.</h2>
תשובת רבינו אפרים. רב טוב לבית ישראל ידידי רבי יואל. נתתה שמחה בלבי על אשר באת להעמיד מנהג אבותיך. ואשר אמרת על החלה להאכיל את של אור לכהן טהור ואת של כהן למי שטומאה יוצאת עליו מגופו, שתים רעות תעשה, שהרי אפילו ממדרש אגדה [שהש"ר א' ו'] יש לך ללמוד, כרמי שלי לא נטרתי אמרה כנסת ישראל כשהייתי בארץ ישראל לא הייתי מפרשת אלא חלה אחת ועכשיו בחוץ לארץ שתי חלות, הרי לך שאין פחות משתי חלות בזמן הזה כלל, ואם כדבריך דיש להאכיל לקטן, לא היה צריך אלא חלה אחת ויאכילנה לקטן או לגדול שטבל, ואם כן מאי האי שאומרת כנסת ישראל בחוץ לארץ יש לי להפריש שתי חלות, והלא רוב פעמים שאינה כי אם חלה אחת. ועוד אפי' בסוריא פליגי להפריש שתי חלות, וכי בחוץ לארץ אין לנו מקוואות לטבול במים כארץ ישראל, ולמה הוצרך לתקן שתי חלות. ועוד הלא אסור לשרוף תרומה וחלה בחנם, דאפי' בתלויה אמרו חכמים [תרומות פ"ח מ"ח] יניחנה עד שיבא אליהו, וכל שכן אם אין כהן קטן שיניחנה עד שיטבול גדול או עד שימצא כהן קטן. ועוד האיך הוא שבחוץ לארץ לא שכיחי כהנים קטנים ולא גדולים טובלים ובארץ ישראל שכיחי, וכל שכן שהיה להם בארץ ישראל, שהיא תרומה דאורייתא, [לחוש], דשמא לא ימצא כהן קטן ולא גדול ותשתכח תורת חלה דאורייתא. ועוד אמאי לא דייקת לישנא דמתניתין אחת לאור ואחת לכהן, משמע אחת לאור תחלת הפרשתה לאור לשריפה, ולא לאכילה, שאם היה תקנה לכהן קטן לא היה אומר לאור, מי פתי ולא יאמין בדבר זה שזהו לשון התנא, מדקאמר אחת לאור היינו ממש לשריפה ולא לאכילה, ועוד החלה שהיא מכזיב ועד אמנום דקתני אחת לאור בעל כרחך [תפרש] אותה לאור ממש, ולא לאכילה אפילו לקטן (ועוד), כך יש לך לפרש מן אמנום ולפנים אחת לאור היינו ממש לשריפה, ולא לאכילה, שהרי אין חילוק ביניהם כי אם שזאת לאור (שלה) יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור, אבל לכל דבריהם שוים [הם]. ואם כדבריך היה להם לומר עוד חילוקים, שזאת לאור ממש וזאת לכהן קטן, וזאת של כהן נאכלת לזבים וזאת אינה נאכלת, ולמה לא אמר אלו החלוקים, מאי שייר דהאי שייר. ועוד שכתבת דהא דקתני ואסורה לזבים היינו בחלת ארץ ישראל, שרי ליה רחמנא למר, עד כאן (ועוד וכי) לא שנית [יבמות י"ג ע"ב] שחלת הארץ פוסל טבול יום ואפילו בנגיעה, והיכי קתני וטבול יום אוכלה. ואם תאמר אחלה שמן כזיב ועד הנהר קתני, הא נמי לאו מילתא היא, דלעיל הוה ליה למיתני, כדקתני של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור וטבול יום אוכלה, שמע מינה דאחלת חוץ לארץ קאי. ואשר כתבת אי נמי אחלת אור דחוץ לארץ קאי, מי פתי ויאמין לדבריו הללו, דאם כן קשיא רישא לסיפא, רישא קאמר אחת לאור דמשמע לשריפה, וסיפא קא שרי לאוכלה. ועוד הוה ליה לאפלוגי נמי בהא בין חלת האור של מן אמנום ולפנים [ובין חלת האור שמן כזיב ועד הנהר], כדקמפליג בשיעורים, אלא ודאי שאין ביניהם חילוק אלא מה ששנה התנא, ואין לך להוסיף מדעתך ולעקור המשנה והגמרא. ועוד שפירשת לשון הירושלמי זו וזו מדבריהם היינו פירכא, תמה על עצמך האיך היה בעל הגמרא מקצר שלא פירש מה מועיל בא ונשאל ומאי נפקא מינה משאילתו, ועד שלא סיים פירושו חוזר ופריך זו וזו מדבריהם. ועוד עד שהוא מפרש למה תיקנו שתי חלות בארץ כל שכן דהוה ליה לתמוה ולפרש למה בחוץ לארץ תיקנו שתי חלות, דהשתא היכא דאיכא חלה דאורייתא די בחלה אחת, ובחוץ לארץ דאפי' אחת אינה מן התורה תיקנו שתי חלות, ולמה שכח בעל הגמרא בירושלמי לפרש דבר זה. ואם תאמר אגמרא דבכורות סמך, הא לא תמצא בבכורות (ירושלמי), כלל מזה. ועוד אם בשביל שלא תשתכח תורת חלה תיקנו ב' חלות היה די באחת, או באותה של אור או בשל כהן. ועוד אלכסנדריא של מצרים היא חוצה לארץ, וכשהביאו חלותיהן מפרש האי טעמא נמי אחלותיהן, ואם בשביל שבאו לארץ היו סבורים שהיא של ארץ ישראל, היה להם לאכול, אלא משמע שהיו יודעים שבאו מחוץ לארץ ומשום דבחוץ לארץ נמי מהאי טעמא אין אוכלים שתיהם ואין שורפים שתיהם. הלכך אין לך לפרש כי אם בלשון המשנה והגמרא. וגלוי לכל העמים כי בחוץ לארץ אין לפחות [מ]שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן, [כדאיתא באיכה רבתי], והפוחת אוכל טבלים. [ואותה שמפריש לאור יאמר חלה זאת אני מפריש לאור, ואותה שמפריש לכהן יאמר זאת אני מפריש לכהן ויברך עליה. וכהן] שטומאה יוצאת עליו מגופו ואוכל חלה השניה חייב מיתה כעובר על דברי חכמים. ואם קשה בעיניך לשבש גירסת התלמוד שבבכורות תפריש ג' חלות ותצא ידי חובתך ותקיים משנתך. ואני ראיתי דעתך בי לא באת אלא להעמיד מנהג הראשונים וחפצת לראות היעמדו דבריהם, לצאת ידי שמים, ואם לאו ימוטו וידחו. והרב ר' אליעזר מביה"ם וחבריו ראו דברי, וגם בשפירא ראו את אשר כתבתי ולא אמרו לי דבר, כי הדברים ככתבם נכוחים למבינים.
ועוד זאת [הוסיף] וכתב להרב אבי מורי. כיוצא בדבר אתה עומד בדעתך [אם] כן דעתך עתה דעתך בטל[ה] ברוב דעות במשניות ובגמרא, ואין בדברי פיך לשנות הידוע. ואשר כתבת דלפירושי שאני מצריך ג' חלות יאמרו שלישית נאכלת בטומאה, רואה אני שלא עיינת בפירוש [ה]ירושלמי וכל שכן בפירושי, שהרי בירושלמי מפרש שאפילו בשתי חלות אין לחוש כל כך, שהרי משום הכי תקנו שתי חלות כדי שישאלו ויאמרו להן שהיא מדרבנן, וכל שכן כשהיו שלש שהיו [יודעין] שהם מדרבנן ואם יראוה שיאכלוה בטומאה ידעו שהיא מדרבנן, ומה חששא יש כאן. ואני איני מצריך ג' חלות כי אם לטועים ומפרשים אחר הגירסא שבבכורות. ואשר כתבת למה צריך לבטלה בתנור, כל זה לדבריך קשיא, וכי אין לו מקום לשרפו אלא בתנור, והלא בתנור אופים פת ולא שורפים, בשלמא לדידי הואיל ובשעת אפייה יכול לבטלה מאי דוחקיה לבטלה חוץ מתנור פעם שניה, משום הכי נקט בתנור שבשעת אפייה יכול לבטלה, אבל לדידך קשיא. ואשר כתבת אם הייתי רואה ספרך לא הייתי צריך להקשות כל כך, והלא ארי שבחבורה הרב ר' משה בן ר' שלמה הכהן ראה את כל דבריך והוא השיבך נכונה וגם הגיד לחכמי שפירא וגם אני הגדתי להם שהייתי מפרש ההיא דנאכלת עם הזר על השולחן [חלה פ"ד מ"ח] בחלת ארץ ישראל, והם השיבוך נכונה מהאי דמייתי בפרק כל הבשר [חולין ק"ד ע"א], דהתם משמע בהדיא דבחלת חוץ לארץ מיירי כדברי.
תשובת הרב אבי מורי. אתה אמרת ארי שבחבורה השיבני נכונה ומה שהקשו חכמי שפירא על דברי מההיא דפרק כל הבשר [שם]. גם אני כתבתי בתשובתי למורי אי נמי בחלת אור דחוץ לארץ מיירי, ולא כדבריך שאמרת דבחלת כהן השניה דבחוץ לארץ מיירי ההיא דטבול יום אוכלה וכו'. ותדע מדקמייתי [שם] רב יוסף ראיה מהתם דלא גזרינן גזירה לגזירה, ואי בחלת כהן דחוץ לארץ מיירי אדרבה הוה ליה למידק לאידך גיסא דוקא חלת כהן דחוץ לארץ היא דנאכלת עם הזר על השולחן, הא חלת כהן דארץ ישראל אינה נאכלת עם הזר על השולחן אף על גב שהיא מדרבנן, והכי הוה ליה לאהדורי לרב יוסף דמשמע מהכא דגזרינן גזירה לגזירה, דבשלמא לפירושי דבחלת האור בחוץ לארץ מיירי ההיא דנאכלת עם הזר על השלחן, הא בחלת האור דארץ ישראל אינה נאכלת, דמדאורייתא היא אסורה וגזרינן העלאה אטו אכילה, אבל לדידך קשיא. ועוד מה שפירשת ההיא דבכורות דאם אחר שהפריש ולא מצא לא כהן קטן ולא גדול שטבל יפריש שלישית, ותימא לי למה לו שלישית, יניח השניה עד שימצא קטן או גדול טבול יום. ועוד אם יאכל שלישית בעל קרי, נמי אתי למיכל השניה בטומאה לדבריך. ומה שכתבת שאמר ארי שבחבורה דבבכורות משמע דחלת האור אסורה בטבילה לכהן גדול, ובמשנת חלה משמע שמותרת, ומתוך דוחק[ו] [משמע] לפרש דבחלה שניה דחוץ לארץ מיירי ההיא דטבול יום אוכלה, כבר הוכחתי דבר זה מפרק כל הבשר דלאו בחלה שניה מיירי. ועוד דבבכורות לא משמע הכי, אלא על טמא מת ושרץ איפליגי אמוראי, ובתרומת חוץ לארץ, ולא בחלה, דבחלה כולי עלמא מודו דמותרים בטבילה כשמואל, ואם תמצא לומר דחד דינא איכא לתרווייהו הלכך מסקינן דלית הלכתא כוותיה, דאפילו טבילה לא צריך, ואין לדמות טמא מת ושרץ לזב ונדה שטומאה יוצאת עליו מגופו. אבי מורי.
